שינוי זה לא בשבילי


שיחה שכולה הפתעה

יום חמישי 10:15 בבוקר שיחת טלפון בנייד, הופתעתי לראות את שמה על צג הנייד שלי 

הרבה זמן עבר מאז ששוחחנו, האמת יותר משנתיים, בעודי לובש מדים, בחיל הכי טוב שיש, חיל הרוח, כפי שחבר טוב שלי נהג לקרוא לחיל האוויר. 

כשיצאתי לדרך בעולם האימון חיפשתי לשוחח עם כל אחד ואחת תחת כל עץ רענן, טוב לא אגזים עם הטבע, אבל הבנתם את הרעיון...

ואז היא פגשה אותי, לובשת מדים בעצמה, מאוד מוערכת על ידי מפקדיה ופקודיה, שאלה לשלומי ואני כמו תלמיד מצוין הייתי מוכן עם "הנאום" , דיברתי בהתלהבות וסיפרתי על עולם האימון, על דרכי החדשה ההולכת ובאה ובעיקר על השינוי שחל בי מאז יצאתי לעולם ההתפכחות האישית שלי (התפכחות= התפתחות), על התובנות, המחשבות הרגשות (שאז עוד נחבאו להם מאחורי הדרגות) ובעיקר על אמונה בצדקת הדרך שכותרתה הייתה דאז "צריך שינוי".

"אני על הקצה"

רוני צוקרמן- מאמן מנטאלי


היא סיפרה על משבר בזוגיות, על זה שבעלה לא מעריך אותה כמו פעם, על זה שרוב מטלות הבית נופלות עליה, על זה שלא משנה כמה היא עושה עבור הילדים הם לא מעריכים אותה, על זה שהבוסים שלה כל הזמן יורדים עליה ובעיקר מטילים עליה המון מטלות שהיא מתקשה לעמוד בהם, דבר שמייצר לחץ, תסכול, חרדה, על בעיות רפואיות שהחלו "לצוץ" אצלה ועוד ועוד...

אני די בטוח שהיו עוד דברים שנאמרו אבל בעיקר אני זוכר את "המוזיקה" של הדברים, מוזיקה של שיר עצוב וקודר, שיר עם מילים אפורות שאין בהם יותר מדי תקווה ואמונה.

"אני על הקצה" אמרה והשפילה מבט

להקשיב זה לא לשמוע

ואני כסטודנט בעיקר התאמנתי על הקשבה, מצרך נדיר בימינו בו כל אחד הוא ראש ממשלה ושר ביטחון ויודע בדיוק מה צריך לעשות, הקשבתי למוזיקה וגם למילים שנאמרו בקול קודר.

שאלתי " אז איך אני יכול לעזור לך"? 

"שמעתי שאתה מאמן ואני רוצה לבוא להתאמן אצלך"  אמרה בקול די חרישי

כלפיי חוץ הייתי די רגוע, בפנים הייתי מאושר עד ווגאס ובחזרה, מקולות השמחה הפנימיים שהיו לי אז, היה אפשר להרכיב תזמורת, כפי שציינתי קודם לכן, הרצון שלי למצוא מתאמנים היה כה גדול שהרגשתי שהיקום פשוט רוצה לעזור לי ושלח לי את אותה בחורה בכדי שאתקדם במעלה הדרך.

"אתקשר אליך ביום ראשון ונקבע" אמרה עם חיוך נסתר של אופטימיות 

ואני, מאושר עד הגג, יש לי מתאמנת חדשה

יום ראשון הגיע, גם שני, שלישי, שבוע לאחר מכן וגם זה שלאחריו אבל היא פשוט "נעלמה" , גם ניסיונות החיפוש שלי נענו בהודעה לקונית "כבר חוזרת אליך"...

אבל היא לא חזרה...

תחושת האושר שלי התחלפה לתחושה מוזרה, שיש בה קצת אשמה, אולי אני לא מספיק טובה עבורה, אולי הלכה למאמן אחר, אולי לא נעים לה ועוד כל מיני מחשבות וסיפורים שסיפרתי לעצמי אז...

אני המשכתי במסע שלי, השתחררתי, המשכתי ללמוד, ללמד ובעיקר לאמן, הייעוד שלי (מילה גדולה אבל לפוסט אחר).

והנה יום חמישי האחרון, במרחק של יותר משנתיים, היא מופיעה אצלי על הצג, האמת הופתעתי

"מה שלומך"? שאלתי בשמחה תוך ניסיונות עמוקים להסתיר את הפתעתי, בכל זאת קול מן העבר

"אני בסדר" השיבה " אתה יודע קורונה וכל זה, די סטנדרטי סך הכל"

מן הסתם, הרבה דברים השתנו בשנתיים, אבל את "המוזיקה" של אז אני לא יכול לשכוח היא הייתה קודרת בדיוק כפי שהייתה עכשיו.

"אז מה מביאך אליי"? שאלתי 

"אתה זוכר את שיחתנו מאז" היא שאלה בטון מתנצל

מכאן, החלה שיחה שכולה כאב אחד גדול, היא תיארה בפירוט משבר גדול בזוגיות, במצבה הרפואי, במערכות היחסים שלה עם הילדים שלה ועם משפחתה הקרובה, בלחץ הגדול בעבודה, ממצבה הגופני ואמרה לי את מה שאמרה אז עם תוספת קטנה "אני כבר אחרי הקצה".

שוב הקשבתי בקשב רב, עכשיו של מאמן מתקדם...ותוך כדי אני חושב לעצמי, מה היא חשבה שיקרה אם שום דבר לא השתנה אצלה? איינשטיין הגדיר אי שפיות בלעשות אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות.

אמרה לי שהיא עוקבת אחרי זמן רב והחלה לשמוע כל מיני הרצאות של מנטורים כאלו ואחרים בעולם ההתפתחות האישית וכעת החליטה להשקיע בעצמה!

מעל חצי שעה שיחה, מוטיבציה שנשמעה היטב מהצד השני של הטלפון, אנרגיות מתפרצות ואז היא אומרת

"אתקשר אליך ביום ראשון ונקבע" כך סיימנו את השיחה, רגע של דז'ה וו, רגע עצוב יש לומר מבחינתי.

הפוסט הזה נולד בגלל המשפט הזה ובעיקר בגלל השאלות שהתעוררו אצלי לאחר שהבנתי ולא בפעם הראשונה שלוקח לאנשים המון זמן לעשות שינוי, אז מה הסיפור?

מתי אנשים עושים שינוי? 

מה צריך לקרות בכדי שאנשים יעשו שינוי?

אז איך עושים שינוי?

רוני צוקרמן- מאמן מנטאלי


גילוי נאות- עבדכם הנאמן חיפש את השינוי שנים רבות, החיפוש היה נרחב, הזעתי לאורך כל הדרך בחיפוש אחר השינוי המיוחל, שבנינו, אפילו לא ידעתי מהו...בעיקר קיוויתי שמשהו יקרה עבורי, שמישהו יראה את הפוטנציאל שבי, הרי אני עובד מצטיין, מוערך בכל פעם מחדש, אז איך זה שאין לי שינוי? יודעים מה בעיקר היה לי? כאב גדול, שם עמוק באמצע הלב, ראיתי עצמי עומד מאחורי הפרגוד ומציץ על האנשים המצליחים שעומדים במרכז הבמה, באמת שכאב כי חשבתי שאני ראוי ליותר... דבר אחד לא ידעתי אז שהשינוי לא נמצא בחוץ, השינוי נמצא בתוכי

אז מה גרם עבורי לשינוי? 

התמודדתי לתפקיד שהיה משאת נפשי( לפחות כך חשבתי אז) מאחורי ולפני הקלעים כולם ידעו שהתפקיד הזה שלי, סופסוף זה מצליח לי, הנה מגיע השינוי המיוחל יחד עם דרגה ותפקיד ראוי, הרגשתי שהמפקדים שלי סופסוף "רואים" אותי ואני מקבל את מה שהגיע לי מזמן, התחלתי כבר להיערך לתפקיד, סידרתי את המשרד הבא והעתיד נראה מבטיח יותר מתמיד, נשאר רק לאשר את המינוי אצל מפקד הבסיס, פורמלי בלבד אמרו לי יודעי דבר... 

אבל,

את שיחת הטלפון שבישרה לי על זה שלא קיבלתי את התפקיד כנראה שלא אשכח לעולם, הכאב החד שפילח לי את הלב הורגש בסביבתי היטב.

מפלה, תסכול, חוסר הערכה, כעס, זעם, עצבות, ערבוב של רגשות מחשבות ואמונות שיצרו כאוס רגשי מאוד גדול אצלי, סוג של מסך שהורד, איך קמים מחר בבוקר עם עוד אכזבה שכזאת. אבל ליקום מחזוריות משלו והשמש זרחה גם כשאצלי בלב היה ממש סגרירי

ברגע הזה החלטתי 

מספיק, די, נמאס לי 

זה היה הרגע בו יצאתי למסע שהיו בו מבחינתי בעיקר שאלות ולאט לאט גם התשובות החלו להגיע 

היום, 4 שנים אחרי התפקיד שלא קיבלתי אני יכול לומר בפה מלא שזאת המתנה הכי טובה שקיבלתי בחיי, לא יכולתי לראות את זה אז אבל כיום, משקפיי ההתפכחות שלי רואות גם רואות.

מה למדתי מהאירוע שלי על שינויים: 

1. לא ראיתי את התמונה המנצחת של חיי

2. לא האמנתי בעצמי

3. הייתי באזור נוחות (לכאורה)

4. הייתה בי תקווה שמשהו יקרה עבורי

5. סיפרתי לעצמי מיליון סיפורים שהצדיקו את הסיטואציות בחיי:

  • הסיפור המרכזי היה אני איש של יציבות
  • תסתפק במועט- אמירה שבאה מהסביבה שלי
  • שינוי זה לאנשים מיוחדים
  • מי שאמר שאם אעשה שינוי יהיה טוב יותר
  • לא משנים הרגלים
  • חלומות זה לאנשים לא יציבים
  • שיחקתי את משחק החיים בכדי לא להפסיד ולא בכדי לנצח

זאת הייתה תפישת המציאות שלי, ייצרה הרגלים שתמכו בתפישה זאת והאמת הרגלים לא משהו...

שתי מסקנות מרכזיות יש לי מאז אותה "מכה" של אי קבלת התפקיד לגבי שינויים שאנשים עושים בחיים:

  1. כאב- חלק גדול מהאנשים עושים שינוי כאשר הם עם הגב לקיר, הכאב כבר עמוק, נמאס, די, אי אפשר להמשיך אחרת
  2. עונג- כאשר אנשים רוצים להשיג משהו בחיים עם תשוקה מאוד גדולה שמרגשת אותם

כפי שאתם מבינים אני זזתי מכאב, כאב שלוקח הרבה זמן לרפא, מסע ארוך שלא תמיד נעים, אבל שווה כל רגע! 

כל מה שאני אומר לכם היום שאפשר אחרת, באמת, אם זה הצליח לי זה יכול להצליח לכל אחד ואחת

 אתם זה הבנאדם הכי חשוב בחיים! 

כאשר לכם טוב, לכל מי שיהיה סביבכם יהיה טוב יותר, רק תבחרו בעצמכם!

מה אתם חושבים לגבי שינוי, מה עזר/עוזר לכם לעשות שינוי ?

אשמח לתגובות שלכם ולחוכמת ההמונים בנושא הכל כך חשוב הזה

 שלכם, רוני