אחד הספרים שהשפיעו עליי בעולם ההתפתחות האישית הוא הספר גריט של אנג'לה דאקוורת, פרופ' לפסיכולוגיה.
מטרת הספר הוא להציג הסיפור של הצלחה או ליתר דיוק כיצד ניתן לנבא הצלחה
דאקוורת ביצעה מחקר של שנים רבות בו חקרה אנשים רבים מעולמות שונים, אבל לא סתם אנשים, אנשים שהמילה הצלחה הייתה חלק מהם. יש מושגים שמילה אחת מיטיבה לתאר טוב יותר מלדבר על אוסף דברים וכך גם במקרה של גריט (GRIT)
גריט הוא למעשה חיבור של כישורים ומיומנויות בינאישיות הכוללות את המילים שלבטח שמעתם/ן כגון:
התכונות והכישורים המצוינים פה, בעצם נצפו אצל כל אותם האנשים שכאמור הצלחה היא חלק מהמחשבה והעשייה שלהם.
כאשר קראתי את המילים הללו, חיפשתי בעיקר מילה אחת שהכרתי היטב כי הייתה בתפיסת עולמי לאורך כל חיי והיא, ניחשתם נכון, כישרון
לא זו לא טעות, המילה כישרון לא הופיעה אצל אלו שהוגדרו כמצליחנים .
תמיד ראיתי "בכישרוניים" הללו , כאלו ש"יד אלוהים" נגעה בהם, כאלו שמגיעים הכי רחוק והאמת רציתי שמעט מההילה הדבוקה אליהם תצליח לחמוק מהם במקצת ולגעת גם בי, מה לי לא מגיע?
הזדהיתי מאוד עם הסופרת כאשר אמרה שלהביט באחרים ולומר שההצלחה שלהם קשורה בכישרון יוצא הדופן שלהם הייתה רק בכדי להוריד את הלחץ ממני, אכן כך הרגשתי בהרבה מאוד תחומים בחיי. אז אחרי שנרגעתי מעט והורדתי את הלחץ בנושא הכישרון שלי.
הלחץ חזר לו כאשר הסופרת ציינה כי הכישרון אכן חשוב, אבל אינו די בלהשיג הישגים.
את הקשר לדעתה של הסופרת בין הכישרון להישגים מראה הגרף הבא
הכישרון, במודל שפיתחה הסופרת הוא רק משתנה המהירות, משתנה שקובע בכמה זמן תירכש המיומנות ובתנאי שהיה מאמץ.
לאחר שהושגה המיומנות והופעל שוב מאמץ תיבחן היכולת להשיג הישגים.
מה שניתן ללמוד מהדיאגרמה הוא שבכדי להגיע להישג נדרש להשקיע פי 2 מאמץ מהכישרון.
ציטוט שמאוד אהבתי בספר הוא של השחקן ויל סמית כאשר התייחס לכישרון שלו: "הרמה המגוחכת, המחליאה, של מוסר העבודה שלי היא הדבר שאני באמת מצטיין בו" , משפט נוסף שאמר בהקשר " כישרון הוא דבר שיש לנו באופן טבעי, מיומנות מתפתחת רק בעקבות שעות על שעות של עבודה"
לשמוע משפטים אלו ממי שהצלחה רשומה על שמו בתעשיית הבידור העולמית זה לא דבר של מה בכך. בספר יש מבחן שמראה כמה גריט יש לכם, שווה לעשות מבחינת נתונים ככל שהממוצע שלכם קרוב יותר ל-5 משמע שיש לכם גריט, למשל אם התוצאה היא 4.3 משמע שיש לכם גריט יותר מ-80% מהאוכלוסייה.
אחד הדברים שנדהמתי לגלות במבחן הוא לראות שאין שאלות על עוצמת המחויבות למטרות, מה שמציינת הסופרת הוא שהמדד העיקרי הוא עקביות והתמדה לאורך זמן, שוב כישרון מחוץ למשוואה...
"גריט, הוא עניין של להחזיק מטרה עליונה למשך זמן ארוך מאוד" כך אמר פיט קרול מאמן קבוצת הפוטבול סיאטל סיהוקס כלומר אוסף הכישורים מטרתו הוא לשרת מטרה חשובה לאורך זמן.
ווארן באפט, מיליארדר, סיפר לטייס שלו כיצד לתעדף את המטרות :
אז עם כל הכבוד לבאפט ויש הרבה כבוד, לסופרת היה קשה ליישם את המטרות גם כשהייתה מאוד ממושמעת ולכן הסיקה כי המטרות קשורה זו לזו וכולם נועדו להשגת תכלית מסוימת ובמקרה של הסופרת התכלית הייתה לעזור לילדים להגיע להישגים ולפרוח.
אימון- פרופסור אריקסון טבע את המושג "10000 שעות" על מנת להגיע לרמת מומחה, למה זה חשוב? כי הרי דיברנו על פיתוח מיומנות ולכן נדרשות שעות של עבודה נכונה עם מטרות ברורות (כמאמן אני מאוד מתחבר לאמירה הזאת) בכדי לפתח את אותה מיומנות שנדרשת מאיתנו בכדי להיות כוכבים. גם פה מציינת הסופרת כי האימון יכול להיות חוויה כיפית אולם היכולת לםתח מיומנות דורשת הבנה של מה נדרש לפתח והאימון יכול להיות מאוד סיזיפי ולא פשוט לביצוע, הרגלים וטקסים למשל מאוד יכולים לעזור בהתמדה של האימון.
תכלית- בהגדרתה של הסופרת המשמעות בתכלית היא עשייה עם משמעות שנוגעת באנשים אחרים, עשייה שהיא מעבר לעצמנו ולסיםק העצמי בלבד, לאנשים שפעלו כך היה באופן מובהק גריט יותר גבוה.
אחד הדברים שאני מתעסק באימון הוא יצירת מציאות חדשה או ליתר דיוק פרשנות חדשה למציאות אותה אנחנו חווים, לפיכך מאוד התרשמתי מלא מעט מחקרים המובאים בספר כמו זה של קרל דווק, כותבת הספר "כוחה של נחישות" ביצעה מחקר בו חילקה קבוצת תלמידים ל- 2 קבוצות שמטרתם הייתה לפתור תרגילים במתמטיקה ובסוף כל שיעור נתנה לכל קבוצה הערה
לאחר מספר שבועות התקיימה בחינת בדרגות קושי שונות ונמצא כי קבוצת "פרשנות חדשה" התאמצה הרבה יותר והמסקנה שעלתה מתוך המחקר היא שבכדי לייצר אופטימיות אצל ילדים/אנשים נדרש לבחון מהי הפרשנות שאנו נותנים לסיטואציות השונות בחיינו.
משוב שמעודד צמיחה מוביל לשיח אופטימי שמוביל להתמדה ולמאמץ למול הקשיים שבדרך.
גריט פירושו להמשיך לצעוד קדימה, להיצמד למטרה מעניינת שיש בה תכלית ולהתמיד בכך יום אחרי יום...
גריט משמעותו ליפול 7 פעמים ולקום 8. בנימה אישית הספר עבורי הוא תזכורת מדהימה לכך שמי שמגיע לקו הגמר אינו בהכרח הוא הכשרוני שבחבורה.
מי שנהיה שחקן או זמר או רקדן הוא לא בהכרח זה שהתחיל כאשר כולם אמרו שהוא יגיע רחוק, מי שמגיע רחוק הוא זה שמצליח להתמיד, זה שעושה הכל בלהט ובנחישות.
תקרות הזכוכית שאנחנו שמים על עצמנו הם המכשול הכי גדול שיש, לומר לעצמנו שלא נוכל להיות מסי או רונאלדו ורק בגלל זה לא להתמיד זה לאבד את ההזדמנויות להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו.
אז אם אתם פה כנראה קמתם פעם אחת יותר משנפלתם, מבחינתי זה הניצחון האמיתי של החיים!
לחייכם, לחיי הגריט