מתאמן הכי חזק שיש אבל מרגיש תקוע

מה הקיר שלי?

בפוסט הקודם דיברתי על הצורך באימון מנטאלי והטיפול בהתנגדויות שיש לנו בכדי להשיג כל מה שנרצה או כל מי שנרצה להיות וחשבתי לעצמי האם ספורטאים צריכים אימון מנטאלי ? האם ספורטאים צריכים אימון מנטאלי יותר מאנשים "רגילים" ?

אז התשובה די ברורה ,לא ?

זהו שלא... תלוי את מי שואלים

אם נשאל את אלו שיודעים הכל או מתיימרים לדעת הכל כנראה שהתשובה תהיה שלילית , אם נשאל את אלו שקמים בבוקר ורואים את יד אלוהים נוגעת באחרים ואומרים לעצמם "זה מה יש" כנראה שגם פה התשובה בצורך לאימון מנטאלי תהיה שלילית , אם נשאל את אלו שלא מוכנים לטפל בהתנגדויות ולשאול את עצמם שאלות כנות כמו "מה הקיר שלי?" מה בעצם עומד ביני לבין הצלחה ? למה הם כן ואני לא?

הבנתם כבר ..כולם יגידו כי אין צורך באימון מנטאלי והכל זה הבל הבלים והאמת הם צודקים כי כל הסיפור הוא בעצם תודעה!

אחד הדברים המשמעותיים בתודעה היא מודעות עצמית שהיא בעצם היכולת שלך לתת תשומת לב לרגשות, לאמונות, למחשבות, לצרכים ולתשוקות שלך.

אני רוצה לפרוש

מפגש ראשון ,הוא הגיע אליי, ספורטאי בכיר ,התיישב בכיסא ,מעט שפוף קדימה, רגל על רגל , נדנודים עצבניים של כף הרגל הביט לו בחלל החדר , שתיקה ארוכה ולאחריה אמר לי " אני רוצה לפרוש" אמירה שהאמת די הפתיעה אותי , ספורטאי שכולם מהללים ומשבחים בכל מה שעשה וצפוי עוד להמון הצלחות בחייו פתאום נראה כמו שבר כלי.

אוקיי , אם אתה רוצה לפרוש שאלתי "מה הביא אותך לפה" אם כבר החלטת מה לעשות ? "אני מרגיש שאני לא נהנה כבר הרבה זמן" 

התוצאות טובות, המאמנים מהללים, הסביבה יוצאת מגדרה הכל נראה טוב , לכאורה...

במשך שנה שלמה, הספורטאי עבד על "אוטומט" בא התאמן (קשה ואף יותר מכולם) , הכין עצמו לכל משחק, ויתר על אירועים חברתיים, ויתר על חברים , שמר על תזונה ,הקשיב להוראות המאמן , הקשיב לעצות הוריו

ורק למישהו אחד הוא לא הקשיב

לעצמו!

נותן לתוצאות לדבר עבורו

הוא לא עצר לרגע לשאול את עצמו מה הוא באמת רוצה מהספורט , הזניח את הרגש בצד כי כנראה כולם צודקים והרגש הוא בכלל "לחלשים" מה פתאום לתת לו מקום ביטוי בדרך , אין זמן לרגש , אין זמן למחשבות, אין זמן לאמונות , לתשוקות וכו' – יש זמן לעבודה קשה ולתוצאות! אל תבלבל את המוח בדברים שוליים , "תהיה חזק בראש" אמרו לו כל הזמן  אבל הוא לא ידע מה זה אומר, איך נהיים חזקים בראש אז במקום לשאול שאלות הוא פשוט עבד קשה ונתן לתוצאות לדבר עבורו.

עד מתי...עד שמתחיל לכאוב , כאב כזה שיכולתי לחוש כשהוא יושב מולי ואומר " אני מרגיש שהכל נסגר עליי , לא מצליח לי כלום בחיים"

התודעה , המודעות העצמית , היכולת להבין "מה זה להקשיב לעצמי" היא בעצם זאת שתהווה מקפצה המשמעותית ביותר להצליח בחיים בלי להיות "פצוע" מנטאלית ולהגיע למצב של פרישה.

אפשר לפרוש ולעזוב את שדה המשחק אבל אי אפשר לאפשר לעצמינו לפרוש מהחיים, החיים זה הדבר האמיתי , הם יפים ומלאי משמעות בהינתן דבר אחד שאתה מוכן להגיע פתוח ולהביא עצמך דרך המודעות העצמית תמיד לרמה הבאה.

אז לפעמים הדרך במעלה הדרך אינה קלה אבל האם אלו שכבר הצליחו , כאלו שכבר ראו כמעט את הכל ונגעו בכל תואר , הישג אישי או קבוצתי הם כאלו שידעו " לעקוף" את הבעיות , כאלו שבאמת "יד אלוהים" נגעה בהם והם דילגו להצלחות בקלות נטולת מאמץ?

התקף החרדה של קווין לאב

קווין לאב , אחד השחקנים הטובים בליגת הכדורסל NBA  ,שחקנה של קליבלנד קוואלירס , זכה איתה באליפות בשנת 2016 , שחקן שהשתתף בלא פחות מ-5 פעמים במשחקי האולסטאר ( משחקים בהם משתתפים טובי השחקנים בליגה הטובה בעולם) שיתף את העולם במה שקרה לו במשחק ליגה נגד אטלנטה הוקס בתאריך 5/11/2017 יום שלדבריו שינה את חייו

התקף חרדה!

תוך כדי משחק , בלי שום הכנה מראש וללא סימנים מקדימים , לאב ,בעודו מייצר לעצמו ציפיות לגביו ולגבי הקבוצה החל להרגיש שיש דברים שמעיקים עליו אבל לא נתן תחושות לבלבל אותו הוא חיב להמשיך.

הגוף סימן לו שהוא עומד למות

ואז...המשחק החל ,לאב עוד שיחק 15 דקות במחצית הראשונה וקלע סל אחד ועוד 2 נקודות מהעונשין , במחצית השניה כאשר מאמן הקבוצה ביקש פסק זמן ,לאב התיישב על הספסל והרגיש שהכל מסתובב סביבו ואף הוסיף ותיאר זאת בתחושה שהמוח פשוט מבקש לצאת החוצה , באותם רגעים הוא כבר לא שמע כלום וירד לחדר ההלבשה בעודו מסוחרר לגמרי , הדופק גבוה , זוכר שאמר למאמנו "אני כבר חוזר" אבל מצא עצמו רץ כסהרורי מחדר לחדר כאילו מחפש משהו, קשיי הנשימה הכבידו עליו והגוף , לדבריו, סימן לו באותם רגעים שהוא עומד למות וכל מה שרצה זה מעט אוויר לנשום לפני שהנורא מכל יקרה.

לאב , חשב לעצמו , לאחר שחזר לשחק ואף הצטיין במשחק שלאחר מכן שהגרוע מכל כבר קרה וההתקף חרדה הזה מאחוריו אבל בדיוק להיפך קרה מאחר ו-2 שאלות הציפו אותו באותם ימים :

• מדוע ההתקף חרדה קרה לו?
• מדוע הוא כל כך חושש לדבר עליו?

לכותרת של הסיפור שלו קרא לאב בתרגום חופשי " כל אחד עובר דרך משהו" וציין כי במשך 29 שנותיו מעולם לא ראה עצמו כמישהו שמדבר על חייו הפרטיים לא עם משפחתו , לא עם חבריו ובטח שלא בתקשורת הרבה יותר קל לו היה לדבר על כדורסל , לאב קרא לזה "לסבול בשקט" מבלי שאף אחד ידע.

דברנו בתחילת הפוסט על מודעות עצמית והיכולת להקשיב לעצמינו "ולעבוד" על ההתנגדויות שמונעות מאיתנו להתגבר על הקשיים , המושג "לעבוד" אצל לאב לא היה קיים כלל וכלל כמו אצל ספורטאים (לא רק) רבים וטובים שמותחים את היכולות הגופניות שלהם לקצה אבל לא נותנים להם באותה מידה את המעטפת המנטאלית .

תתגבר על זה בעצמך

המיתוס הכל כך שגור אצל ספורטאים בכלל ואצל לאב בפרט היה :

• "תהיה גבר"
• אל תדבר על הרגשות שלך 
• תתגבר על זה בעצמך
• עבודה מנטאלית שייכת לאחרים , לא לי
• לדבר על בעיות זה להראות חולשה שיכולה לחבל בסיכויי ההצלחה 
• לדבר על חולשה יכול להיתפש כמוזרות או שונות

אפשר גם אחרת

אם מישהו עוצר לרגע וקורא את המשפטים הללו ואף מזדהה איתם שלא יתבלבל הוא לא לבד , מעטים הספורטאים והאנשים שגדלים למציאות אחרת אבל זה המקום לעצור ולפחות לדעת שאפשר גם אחרת.

אך אחד לא באמת פונה לעזרה מנטאלית

לאב ואיתו רבים וטובים גדלים לתוך עולם הספורט בתודעה כזאת שלא מכירה בכלל שיח אחר ,שיח פנימי וחיצוני שמאפשר התפתחות של המודעות העצמית , שיח שמעודד עזרה של אנשי מקצוע ,לאב הוא דוגמה מצוינת של שחקן שהקריירה שלו נוסקת , הוא מוערך מאוד , הוא בריא , מרוויח מצוין אז מדוע הוא צריך בכלל לחשוב על פנייה לעזרה? ועוד להיות היחיד שעושה זאת ? הרי אף אחד לא באמת פונה לעזרה מנטאלית.

עד מתי ? זוכרים...עד שכואב

עד שחרדה או דיכאון מרימים ראש מעבר לגבעה ופוגשים אותנו , ההתנגדויות הללו הם כמו מים וכמו אוויר ונמצאות בכל מקום רק צריך מודעות עצמית בכדי לתת להם מקום .

לקלף את השכבות 

למזלו של לאב , המעטפת המקצועית שקיבל מקבוצתו  היה מדהים לדבריו והקבוצה שלחה אותו לתרפיסט שיעזור לו להתמודד עם התקף החרדה אותו חווה , המפגש היה עוצמתי עבור לאב שאמר כי " ברגע שאתה מקלף את השכבות של עצמך זה פשוט מדהים מה אתה מגלה על עצמך"

לאב, גילה כי בעצם אחד הדברים שהטריד אותו זמן רב לא היה קשור בכלל לכדורסל אלא לקשר משפחתי לא פתור שהיה לו עם סבתו שהלכה לעולמה אבל לדבריו זה לא היה העניין המרכזי , הדבר המשמעותי מבחינתו היה המקום שמאפשר שיח וביטוי של המחשבות והרגשות שהציפו אותו.

המסר המרכזי של לאב כאשר חשף את נושא החרדה אותה חווה לא היה ללכת לאנשי מקצוע מנטאליים אלא שהוא נפגש עם העובדה שהוא צריך לקבל עזרה.

אחרי לאב ,נחשפו ספורטאי על נוספים ביניהם גם השחיין האולימפי מייקל פלפס ,אגדת שחייה אולי הטובה ביותר שהייתה לספורט האמריקאי עם אינסוף הישגים בהם 28 מדליות מתוכן 23 מדליות זהב אולימפיות עם סיפור של חרדה ובדידות ואפילו רצון לא לחיות במקום החשוך בו שהה וכל זה קרה בדיוק בתקופה בה כל העולם חשב שהוא נמצא על גג העולם.

אתם לא לבד

אז אם הרגשתם קצת לבד, חרדים במקצת ואולי אפילו בדיכאון , תקועים במה שרציתם להשיג או במי שרציתם להיות דעו שאתם לא לבד , כולם חווים התנגדויות כאלו או אחרות ,גם הגדולים ביותר.

בארה"ב מדווח כי חרדה היא הגורם המרכזי למחלות בגילאים 15-24 ורק בשנה האחרונה מדווח כי מעל 16 מיליון אנשים חוו התקפי חרדה במינונים שונים ואולי הנתון המדאיג יותר שרק אחד מתוך 5 פנה לקבלת עזרה.

אפשר גם אחרת- אימון מנטאלי

המודעות העצמית כפי שקווין לאב ציין היא זאת שפגשה אותו עם העובדה שהוא זקוק לעזרה, שאפשר גם אחרת ואימון מנטאלי הוא הוא אחד הערוצים האפקטיביים ביותר להתגבר על אותם התנגדויות, חסמים בדרך שלנו לביצועי שיא.

מדוע אימון מנטאלי לספורטאים ? 

באימון מנטאלי ניתן להשיג תוצאות מהירות ביחס למטרה שלך , זה תהליך קצר יחסית למשל מול ביקור אצל כורסת הפסיכולוג , תהליך בו אפשר לחזור לשדה המשחק/המגרש במהירות ולחפש את הרמה הבאה שלך, להבין מה "תקע" אותך ? מהם אותם התנגדויות שבלמו אותך עד כה מלהביא את עצמך בצורה מיטבית בעת התחרות , להבין כיצד ניתן להיות הכי טוב שאפשר , לשחק במקום בו יש לחץ ולתפקד כמו שחקן גדול .

אני כבר מושיט לך יד, אני פה בכדי לעזור לך לצאת מהתקיעות , לא תבוא ....