איך לעזור לפחד להיות החבר הכי טוב שלי

"המילים לא יוצאות לי"

הכיסאות מוכנים, החוברות כבר מדברות מעצמן, רעש המזגן קצת מציק ברקע, עוברים בקצרה על המצגת ואוטוטו אמורים להיכנס כ-30 מאנשי המקצוע הכי טובים בתחומם.

ואנחנו צריכים להרצות, להיות במיטבנו, להעביר את החומר הכי טוב שאפשר! אני והיא, אשת המקצוע הכי טובה שיש.

טקס האוסקר שלנו!

אני בטוח בעצמי אבל רק אמור לתת את הפתיח ולאפשר לה להוביל ולהעביר את ההרצאה אליה התכוננה זמן רב .

ואז...המילים בוגדות בה וממאנות לצאת, המבוכה גדולה, הצבעים שהוחלפו בפניה לא הותירו ספק

פחד ואולי התקף חרדה או כמו שאומר חברי הטוב והמלומד "ברוך הבא לעולם של האנשים הנורמליים"

מכירים את התחושה הזאת?

איך זה שיש אנשים שזה בא להם בטבעיות וכאלו שצריכים לעבור "לידה" בכדי לדבר בפני קהל

האם זה יכול להיות אחרת ? התשובה היא כן

מה זה הפחד הזה?

הפחד הוא אתנו או נגדנו?

הפחד, בהרבה מאוד מקרים שומר עלינו, למשל, אם אנחנו עומדים על הגג של עזריאלי ומסתכלים מטה, הפחד בהחלט שומר עלינו מלקפוץ!

בקיץ האחרון טסתי עם אשתי לטורונטו בקנדה ואחת האטרקציות היא כמובן ביקור במגדל CN שמהווה תצפית מדהימה על העיר.

הסיבה שאני מספר את זה היא, שכאשר עלינו לקומה הגבוהה ביותר במגדל ויצאנו מהמעלית נחשפנו לכך שחלק מהקומה היא למעשה רצפת זכוכית עליה אפשר ללכת וממנה נשקף הגובה העצום והמרשים הנמצא ממש מתחתינו!

אני הלכתי על ריצפת הזכוכית, המחוסמת כמובן אני לא כזה גיבור :) ללא בעיה והסתכלתי בהשתאות על כל הדברים שהיו במרחק רב ממני ונראו כנקודות קטנות, הנקודות הקטנות היו אנשים ...

כל ניסיונותיי לשכנע את אשתי להצטרף אליי וללכת על אותה ריצפה ולהביט מטה לא הצליחו כלל וכלל, הראיתי לה את כל אותם האנשים שהולכים ללא חשש על הרצפה ושזה בסך הכל כיף לראות את העולם כזה קטן "ממעוף הציפור" אבל היא בשלה (לא חשבתי אחרת) סירבה בתוקף ליהנות "מהחוויה" ואמרה שהיא שומרת את "האומץ" לי ולאחרים.

מה שהיא אמרה לי במילים אחרות זה שהיא מפחדת – אז שוב הפחד הזה!

אז הוא איתי או נגדי?

דוגמא נוספת שנזכרתי בה היא, בכל פעם שהלכתי לסרט תלת ממד או יותר ...הייתה סיטואציה בסרט שקפצתי ו/או נבהלתי, עצמתי את העיניים (אל תגלו, טוב?) וכל זאת בעודי יודע שאני יושב על כיסא ורחוק שנות אור מאותה סיטואציה מפחידה אז מה פה קורה פה? מה הסיבה לפחד הזה?

התשובה = המוח

המוח מגיב כך כל עת שהוא מזהה סיכון ואז באופן אוטומטי הוא מקפיץ לנו את המחשבות השליליות שבעצם אומרות לנו " עשה לעצמך טובה וצא מזה"

מה הסיבה שהוא רוצה להעיף אותנו מלקחת סיכונים – הישרדות

ברוב המקרים בהם מדובר באירועים בהם יש סיכון חיים- המוח שמייצר את המחשבות השליליות (ואיתו הפחד) בא בעצם להגן עלינו.

אז אם המוח מגן ושומר עלינו איפה בדיוק הבעיה?

מחקרים רבים מציינים כי המוח אינו יודע להבחין בין סיכון ממשי לחיינו או סיכון מדומה והתגובה שלו היא אוטומטית, הישרדותית המנסה " לשמור עלינו " ולנתק אותנו מלקחת את הסיכון.

הנמר שלא רציתי לפגוש

המקרה הקלאסי הוא סיפור הנמר ביער , לצערי או לשמחתי לא נתקלתי בו עדיין אבל את הסיפור אני יודע לספר ...נניח שאני הולך לי לתומי ביער ולפתע פוגש אותי נמר , מהם 3 האפשרויות העומדות בפניי?

• לברוח
• להילחם בו
• לקפוא על המקום

מה אתם הייתם עושים ? בהנחה שאין חבר טלפוני ...

אפשרות 1 – הפעם האחרונה שרצתי על חיי הייתה כששכחתי את הנייד שלי בחנות בגדים, הגעתי באיחור...מסקנה זה לא הצד החזק שלי בטח לא מול נמרי

אפשרות 2 – להילחם, נו באמת מה לי ולמלחמה?

אפשרות 3 – לעמוד, לא לזוז ...אגב בזה אני הכי טוב , תשאלו את אשתי היא אומרת לי את כל הזמן...

מסקנה מידית – אני בבעיה ובכל זאת בכל 3 האפשרויות הדבר היחיד שמעניין אותי זה לשרוד.

"שטויות אתה חזק מספיק"

מה קרה פה? המחשבות השליליות שקפצו היו שאני לא מספיק מהיר, לא מספיק חזק, אבל תארו לעצמכם שמחשבות חיוביות היו קופצות לי והייתי אומר לעצמי  "שטויות אתה חזק מספיק" , "כנס בנמר אין ספק שתנצח אותו" או שאני יותר מהיר מהנמר ואני יכול לרוץ ולברוח ממנו כנראה שברגעים אלו לא הייתי כותב על הסיפור שלי ביער.

אז בעצם, כאשר אני נתקל בסיכון בחיי, המוח "מייצר" עבורנו מחשבות שליליות (פחד) בכדי לעודד אותנו להיכנס למצב בו אנחנו שומרים על חיינו.

אם אני מחזיר אתכם לרגע לאותו "פחד במה" של החברה - אלו אפשרויות עמדו בפניה?

• לברוח מהחדר כל עוד נפשה בה
• להילחם באנשים שבאו להרצאה
• לקפוא ולא להגיד כלום

הסיכוי שהיא תרצה בפני אנשים בעתיד לבוא שואף לאפס...

השאלה הנשאלת כאן היא האם פחד הבמה והמפגש עם הנמר הם אותם פחדים? האם בפחד הבמה יש סיכון חיים?  שאלתי את עצמי מה יכול לקרות בהרצאה :

• מבוכה
• בושה
• יצחקו עליי
• יגידו שאני טיפש

מה עומד בינינו לבין מי שנרצה להיות?

בינינו, כל הסיבות הללו עוד לא הרגו אף אחד אז מה הסיבה שהמוח מפרש זאת כסיכון חיים? ובעצם אומר לי "עזוב את ההרצאה הטיפשית הזאת, היא ממש לא בשבילך"

זה בדיוק עניין מנטאלי עליו דיברתי גם בפוסט  (שבלינק) שזה בעצם מחשבה או רגש שלילי כמו גם אמונה מגבילה שעומדת בינינו לבין מי שאנחנו רוצים להיות או להשיג.

הכל קשור לעולם המנטאלי , יכולת הצמיחה שלנו צריכה לעבור דרך הפחד.

אז מה אפשר לעשות בכדי להוריד את רמת הפחד הנתפש?

• להתפשר על המטרות הגדולות – אחד המנהלים שאימנתי הגיע אליי ואמר לי שהוא שואף להתקדם במעלה החברה ולהתמודד למשרה בכירה בהרבה מזו הקיימת, ברגע האמת הוא קיבל רגליים קרות שמא התפקיד יהיה גדול עליו והחליט לוותר על ההתמודדות למשרה הבכירה ולהישאר מנהל מוביל אבל בהיררכיה נמוכה יותר של החברה – המנהל חווה פחד והתנגדות מנטאלית מהמשרה הבכירה והחליט למעשה להתפשר על משרת הביניים אותה הוא מכיר היטב ואין בה "סיכון" של מקום חדש וכאמור זוהי הנקודה בה ההתנגדות המנטאלית כמעט ולא תורגש.
• לדחוף את הפחד זה עניין של החלטה - היכולת לדחוף את הפחד (ההתנגדות המנטאלית) ולתת לדברים לקרות היא זאת שבונה חוסן מנטאלי ומאפשרת להתגבר על ההתנגדות המנטאלית – אם נחזור לדוגמא של פחד הבמה, ברגע שנבין כי זהו לא איום ממשי על חיינו ונהיה מוכנים לשלם את "המחיר", התוצאה תהיה שנגיד לעצמנו "על החיים ועל ...ההצלחה" וקופצים לבמה צוברים ניסיון  ולאחר מספר פעמים המוח כבר לא יתרגם את האירוע כפחד, משמע, לא תהיה התנגדות מנטאלית כזאת שתקפיץ את המכניזם לברוח מהמשימה.

פסגת הפחד

בפארק הלאומי בקליפורניה נמצא פסל (מונולית) שכולו קיר טיפוס הנקרא "אל קפיטן" והוא מתנשא לגובה של 1089 מטרים והייחוד שלו שהוא נחשב למצוק האנכי הגבוה בעולם.

זה לא שהפוסט הזה הפך לשיח שלי על טבע שהחל בנמר ונגמר בפארק יוסמיטי...הסיבה שאני מדבר עליו היא בגלל בחור אמיץ בשם אלכס הונולד שבגיל 31 טיפס על ההר ללא חבל! את סיפורו של אלכס ממליץ לראות לבעלי לב חזק בסרט "FREE SOLO".

ללא ספק הצפייה בסרט ממחישה את המושג פחד בצורה מוחשית ואפילו הצלמים מדי פעם הסיטו את ראשם שמא יקרה הנורא מכל, הרי כל מעידה או טעות הכי קטנה הייתה יכולה להסתיים באופן טראגי.

זה לא חלילה שאני שולח אתכם להתחיל לטפס על צוקים אבל מאוד רציתי להבין מהי אותה יכולת של אלכס שבסופו של דבר הביאה אותו , בן אדם כמוני כמוך, ללכת על הקצה (תרתי משמע) וכיצד הוא התגבר על הפחד, שכאמור כל טעות בעצם הייתה מסכנת את חייו באופן ממשי.

מה עזר לאלכס לטפס על "הקיר" שלו?

• החלום- אלכס חלם על הטיפוס הזה למעלה מ-20 שנה
• אימונים- אלכס התאמן על טיפוס ההר במשך שנתיים והחל את צעדיו הראשונים באתרים ובמקומות פחות "מסוכנים"
• חזרתיות -אלכס טיפס על ההר 50 פעמים עם חבלים וציוד עזר עד שהטיפוס נהפך אצלו לאוטומט והרגיש בטוח לגמרי לבצע את הטיפוס ללא חבלים כלל.
• מנטאלי- אלכס סיפר לעצמו לאורך כל הדרך כי הטיפוס מבחינתו הוא כמו צעידה להנאתו ברחוב, סיפור פנימי מחזק ומקדם.

חשבתי לעצמי, לאורך כל הסיפור, כמה פעמים אני מנעתי מעצמי בחיים לעשות דברים רק בגלל הפחד , כמה סיפורים סיפרתי לעצמי ואולי עדיין מספר...

מבחינתי נקודת ההתחלה היא בחלום ועד כמה אני מוכן למתוח את הגבולות של עצמי בכדי לגעת בו, משם זה עובר לתוכנית עבודה  אימונים רבים ומחירים שמוכנים לשלם בדרך, עבודה מנטאלית ביחד עם העבודה הפיזית לפיצוח נושא הפחד והאתגרים שבדרך.

היכולת של אלכס לדחוף את הפחד ולבנות חוסן מנטאלי מנצח הוא לדבריו זה שאיפשר לו את השגת החלום.

מה אני למדתי מסיפור הפחד?

• עוצר בכל פעם ומזכיר לעצמי שהפחד הוא לא באמת עניין של חיים ומוות, יש לי בחירה לזוז קדימה ולקראת מי שאני רוצה להיות ומה שאני רוצה להשיג
• אני מזכיר לעצמי בכל פעם כשאצלי מופיע הפחד או אותה "התנגדות מנטאלית", היא מגיעה בכדי להזכיר לי שמשהו חדש (וטוב!) עומד להגיע, במיוחד אם מדובר במשהו לא מוכר.
• התנגדות מנטאלית היא בדיוק המקום הנכון לבנות עבורי חוסן מנטאלי של אלוף

אם הגעתם עד לפה אז בטוח שיש לכם חוסן מנטאלי של אלופים ואם תרצו לעבור את "אל הקפיטן" שלכם ומחפשים מישהו שיהיה לכם "לחבל" (לפחות בהתחלה) אשמח להיות זה שעוזר לכם לטפס . אפשר ליצור איתי קשר פה